הגמילה השניה שלי מסוכר הייתה נהדרת, כבר ידעתי שבשגרה אני אמורה להימנע מפחמימות פשוטות (שכוללות אורז לבן, פסטות, לחם לבן וכמובן ממתקים). זה לא פשוט כי אני אישה של פחמימות – פסטות ופיצות הן המנות המועדפות עלי בכל מקום ובכל זמן. הרי הגוף שלי יודע טוב מאוד מה הוא אוהב וגם פסטות וגם פיצות הופכות לסוכר. במשך חודשים הייתי נקייה מסוכר. זה נשמע קיצוני אני יודעת, אבל אני חוזרת ואומרת, הקיצוניות שלי נובעת מהכרה עמוקה עם עצמי. אחותי למשל מסוגלת לאכול שתי קוביות שוקולד או עוגייה אחת ולעצור, לצערי זה לא המצב במקרה שלי, הגוף שלי נכנס לסחרור אינסולין מטורף ודורש עוד ועוד סוכר, זה נשמע דרמטי ומעולם לא הייתי מכורה לסמים אבל נדמה לי שזה כמו גוף שדורש סמים כדי להרגיע את הקריז. בכל מקרה אחרי חודשים ללא סוכר החלטתי שאני בשליטה מלאה וזה ממש ממש בסדר להחזיר לתפריט שלי את הממתק המועדף עלי: עוגייה של לואקר. זה זבל חסר סטייל, אבל החיך שלי לא מתוחכם, אני חושבת שלהרבה מהאנשים שסובלים מהתמכרות לסוכר ישנן העדפות קולינריות פשוטות ובסיסיות. אז אכלתי אחת ומיד רציתי עוד אחת אבל הייתי בשליטה והסתפקתי בעוגייה אחת. במשך מספר ימים הצלחתי להסתפק רק באחת אבל בהדרגה הוספתי עוד אחת. רק שתיים זה עדיין בסדר אמרתי לעצמי, אבל השתיים הפכו לשלוש ולארבע וכאן כבר חזרו לתמונה הסוכרים האחרים: טילונים, גלידוניות, בייגלה, כריות וניל (כן… וניל לא נוגט), קליק ועוד ועוד ועוד. ככה נכשלתי בפעם השניה. הפעם זה לא היה חוסר ידע אלא פשוט יהירות, כמו כל מכור אמרתי לעצמי שאני מסוגלת להיות בשליטה.

על הניסיון השלישי סיפרתי לכן. הגעתי אליו כבר יותר חכמה. אני לא סגפנית לחלוטין, מדי פעם אני מרשה לעצמי לאכול פחמימות פשוטות מכיוון שאין לי כוונה לוותר על פסטות וקינוחים לשארית חיי, אבל זה צריך להיות ממש שווה את זה. לא בכל מסעדה ולא בכל יציאה סטנדרטית. זה חייב להיות קינוח יוצא דופן במסעדה מעולה, פסטה אלוהית או מנה מתוחכמת במיוחד. זה חייב להיות אירוע ולא שגרה כי אני כבר מכירה את נקודות התורפה שלי. אין לי אפשרות להכניס מתוקים לתפריט שלי באופן יומיומי, אפילו לא קצת. גם את השוקולד המריר שאני אוכלת, שלא כולל סוכרים בכלל ומכיל 90% מוצקי קקאו שזה המון, אני אוכלת תוך משמעת עצמית כי אין לי שום בעיה לסיים חבילה שלמה שלו. אני אוהבת את הטעם של השוקולד גם כשהוא לא מכיל סוכר וגם כאן אני עשויה להחליק להפרזה ולכן אני מקפידה בפנטיות על כמות קבועה. אני יודעת שעדיין לא הגעתי להמלצות ספציפיות, אבל היה לי חשוב לשתף בכישלונות שלי. בדיוק כפי שחשוב לי לשתף שאחד מהטריגרים שלי לתהליך היו בדיקות דם לא תקינות שכללו רמת סוכר גבוהה בדם, מה שאומר שגם אם אתן רזות מאוד זה לא אומר שרמת הסוכר בדם שלכן תקינה. אני חוזרת ואומרת, אני מכירה היטב את ההרס שהפרעות אכילה מסוגלות להביא לחיים שלנו ולכן חשוב לי להדגיש שלא מדובר במשקל. אני מכירה גם את ההשפעות ההרסניות שיש לסוכר על הבריאות ועדיין נכשלתי שוב ושוב. בשלב זה של חיי, למעט אירועים יוצאי דופן אני לא צורכת סוכר מעובד כבר שלוש שנים, אבל כמו בכל התמכרות אני יודעת שיש סיכוי שאכשל שוב.