אני אוהבת מתוקים, כל-כך אוהבת אותם. נדמה לי שהחיך שלי מחווט ספציפית לטעם הזה. איך אפשר שלא? רק תסתכלו על התמונות, הם כל-כך יפים והטעם, אוווו הטעם. יש אנשים שלא אוהבים שוקולד ואני מלאת קנאה כלפי ברי המזל האלה שמפגינים אדישות מוחלטת לסוכר. נקודה נוספת בתשוקה שלי לסוכר – הגוף שלי לא יודע שובע ממנו, אין לי מנגנון של בחילה, אין לי מפסקים פנימיים, בדיוק כמו דג שלא יודע שובע אני יכולה לאכול סוכר עד שאתפוצץ. אנשים סביבי מתקשים להאמין לי, רק כאלה שראו את זה במו עיניהם יכולים להעיד: אני מסוגלת לאכול חבילות שלמות של ממתקים ואין לי שום בקרת כמות ואיכות, קסטה מרובעת כזאת של טעם קור – שש במכה, טילונים פשוטים – שלושה לפחות, חבילות של לואקר, שלושה ארבעה חטיפים של קינדר בואנו. הכל בבת אחת התחלתי בבוקר וסיימתי רק בלילה כשהלכתי לישון. אני באמת באמת אוהבת סוכרים. אבל מה לעשות, סוכר מעובד הוא רעל מזוקק. כמעט כולם מכירים את הנתונים ובכל זאת כמה מילים על מה הבעיה עם סוכר מעובד.

העניין הוא שסוכר מעובד ניתן למצוא לא רק בממתקים שהזכרתי אלא גם באורז לבן, פסטות, וקמח לבן. קורנפלקס כולל סוכר מעובד, מנת נודלס כוללת סוכר מעובד, קולה, פסטה, שוורמה – כן סוכר מעובד, רסק עגבניות? נכון, סוכר מעובד. כזאת כמות של סוכר יוצרת הצפה של אינסולין בגוף שלנו שמתאמץ לפנות את הסוגר העודף, הוא מפנה את הסוכר אבל אז הגוף שלנו חייב סוכר חדש כי מה לעשות, העסק הזה ממכר כמו סיגריות והמוח שלנו פוקד עלינו להשיג דחוף סוכר נוסף וככה אנחנו יוצרים מעגל קסמים של אכילת סוכר אינסופית. מה זה עושה לגוף שלנו? קודם כל סוכרת סוג 2 שזה בעצם חוסר תפקוד של המערכת שמווסתת צריכת סוכר וזה כמובן עשוי להביא לקטסטרופות כמו קטיעת איברים, עיוורון ומוות. מעבר לזה צריכת יתר של סוכר מעובד מביאה לפגיעה במערכת החיסונית, לדלקות בגוף ויש הטוענים שגם לנטיה מוגדלת לסרטן.